עמותת Covenant House הינה ארגון בינלאומי שפועל למען בני נוער חסרי בית. בהתחלה הם פעלו כמו כל ארגון: ליקטו תורמים פוטנציאליים, חיברו אותם לסיפור של העמותה, וביקשו מהם תרומות שוב ושוב.

הם עשו את זה בצורה מקצועית. עבדו עם נתונים, תמונות, סיפורים אישיים, הכל לפי הספר ובהצלחה גדולה.

אבל בשלב מסוים הם הרגישו שזה לא מספיק. העולם משתנה, התורמים קצת משתעממים, והקשב מופנה לאסונות בקנה מידה גדול יותר ברמה הבינלאומית.

ואז הם חשבו: מה הדרך הטובה ביותר לגרום לתורמים שלנו להבין את המצוקה, להזדהות עם הנערים ולתרום יותר?

ומשם הגיע הרעיון הפשוט והגאוני: Sleep Out – פרויקט בו אנשים מתנדבים מרצונם הטוב לבלות לילה אחד ברחוב. מתאספים, שומעים סיפורים ועדויות מבני נוער שעברו את זה, ואז מקבלים שקי שינה וקופסת קרטון ויוצאים לישון לילה אחד ברחוב. 

בבוקר הם מתאספים ומשתפים בחוויות שלהם, איך עבר עליהם הלילה, ומה הם לוקחים את זה מכאן הלאה לחיים שלהם.

כל משתתף מגייס מהקהילה שלו סכום לעמותה, לרוב זה 1,000$ באמצעות פלטפורמה שהעמותה מספקת עבורם. האירוע משווק בחברות עסקיות, אוניברסיטאות וקהילות.

הפרוייקט הזה גייס מאז הקמתו למעלה מ-100 מיליון דולר!

עובדת בונוס: הכל עבד טוב ויפה, אבל אז הגיעה הקורונה, ואנשים כבר לא רצו להגיע לאירוע שכולל מפגש וחשיפה עם אנשים נוספים. זה צמצם משמעותית את מספר המשתתפים.

מה עושים? העמותה הזיקה את המיזם בצורה וירטואלית: המשתתפים מתאספים יחד ונפגשים באמצעות הזום, ואז כל אחד פורש לישון ברחוב איפה שהוא נמצא.

בבוקר נפגשים שוב באמצעות הזום ומשתפים בחוויות ובתובנות.

ייתכן מאוד (לא בדקתי, אבל הגיוני) שההרחבה הוירטואלית אפילו הגדילה את כמות המשתתפים והתרומות, מאחר והיא מאפשרת לגבש קבוצות מכל העולם, אינה דורשת מאנשים להתרחק מהבית (ניתן לישון בחצר שלך, או ברחוב סמוך לבית).

זו דוגמה מעולה ליצירתיות בגיוס משאבים, שלקחה נושא שהרבה מאוד עמותות מטפלות בו, והפכה את זה לחוויה אמיתית שמחברת את התורם הפוטנציאלי גם ברמה הפיזית וגם ברמה הרגשית.